שירי לב-ארי משוחחת עם דרור משעני אל ספרו האחרון “אמונה”, שבו חוקר אברהם שתי חקירות מקבילות, עם חוט שקוף שמחבר ביניהן: תינוקת בת יומה ננטשת בתיק מחוץ לבית חולים, ותייר שווייצרי בעל דרכון מזויף נעלם מבית מלון בבת ים. נשוחח על התא המשפחתי והפוטנציאל שלו להפוך לזירת פשע, על הבלש כסייסמוגרף חברתי, על הכאב האנושי ועל רגעים של חום ותקווה בתוך כל זה.
“אבי רוצה להיות קרוב לכאב”, מסבירה מריאנקה להוריה ששואלים מדוע הגבר שהתאהבה בו, אברהם אברהם מחולון, בחר להיות בלש במשטרת ישראל. אברהם חושב לעצמו, אני בסך הכל רוצה לשלוח את הפושעים לכלא ולהפחית את הפשיעה, אבל מריאנקה רואה מעבר. ובאמת הרבה כאב אנושי יש בספרי הבלש של דרור משעני. כאב קיומי בסיסי, אוניברסלי, וכאבים חברתיים שהם מאוד ישראליים.
משעני איזרח את ז’אנר הבלש בספרות העברית, ועשה ממנו אמנות. מאחוריו חמישה ספרים, ארבעה מהם שייכים לסדרה שגיבורה הוא הפקד החולוני אברהם אברהם. הכתיבה של משעני שקטה, עמוקה, רואה ראיית רנטגן בני אדם ומצבים. וברוח העידן הפוסט מודרני, תעלומות לא תמיד באות על פתרונן, לפעמים הספק נשאר ואין קתרזיס.
