מה שמשאיר את טקס הבר מצווה והבת מצווה חי בעולמם של חילונים? האם זו המוטיבציה לציין מעבר של ילד לעולם הבוגרים? הרצון הפשוט לתת סיבה למסיבה ולחגוג פעם אחת יום הולדת “כמו שצריך”? הרצון לשמר את המסורת, לציין את טקס כפי שציינו אותו בעבר? התשובות לשאלות אנין מספקות.
בשביל האנשים שמצווה אינה מרכיב חי בהגדרות עולמם, הטקס, המדגיש את המחויבות הבן והבת מצוות, הוא כולו פרשנות. והדבר עצמו, שממנו נובעת הפרשנות, מהו? הרשימות המתפרסמות בספר הן פרי עטם של כותבים מתחומים שונים: היסטוריה, פסיכולוגיה, חינוך, אמנות, מחשבת ישראל ועוד. לצד הרשימות מופיעים קטעים מן המקורות, קטעי פרוזה וזכרונות אישיים. עבודות של אמנים ומאיירים שהוכנו במיוחד לספר הזה מוסיפות פרשנות וביקורת. הרשימות דנות בבת מצווה ובבר מצווה מהיבטים שונים ומציעות קונטקסט עשיר לדיון אישי במשמעותם. הן מעמידות רקע היסטורי, דנות בשינויים שחלו בחגיגות האלה במהלך השנים, מציעות מדרש מסורתי וחילוני לטקס. בתוך רבות מן הרשימות טמון גרעין אוטוביוגרפי שמזין את הכתיבה התיאורטית – זכרון טקס הבת מצווה או הבר מצווה של הכותבת או הכותב הוא הזמנה לעיון בקורתי בנורמות של תרבות ילדות וילדים חילונים הוא תמונה מגוונת של ערכים ונורמות תרבותיים, שיש בה מרכיבים יהודיים, אוניברסליים.
חותם את הספר סיפור אוטוביוגרפי של הסופר דן בניה סרי, שנכתב במיוחד לספר זה.
