אבישי חורי ובלה שגיא כותבים פרוזה נוקבת ושברירית. שניהם עוסקים באופן בו מרהטות חוויות ילדות קשות את הבית הפנימי, ומעמידים במרכז סיפוריהם גיבורים שנפשם עדינה מכדי לא להיחבל בקירות המציאות, ובכל זאת הם בוחרים לחיות בעולם ולא להסתגר מפניו.
