עלמא שמחה לארח שני חולקים בעלי רעיונות מרתקים ומטלטלים מעולם הפילוסופיה.
הרב ד”ר מיכאל אברהם טוען: “להבנתי אין ולא יכולה להיות מחויבות מוסרית עקבית ללא מקור טרנסצנדנטי שנותן לה תוקף (אני מכנה אותו אלוהים). אדגיש שאיני טוען שאין אתאיסטים שמתנהגים באופן מוסרי. ודאי שיש, ואולי לא פחות מאנשים דתיים/מאמינים. טענתי היא שהתנהלותם אינה עקבית ו/או לא נעשית ממניעים שראוי לכנותם מוסר (מחויבות לצו קטגורי).”
פרופסור דוד אנוך טוען: “לדעתי (בקירוב טוב) אלוהים אינו רלבנטי למוסר. חובות מוסריות אינן מניחות הנחות על רצונו או פקודותיו או אפילו על קיומו, וממילא שלילת קיומו אינה מאיימת בצורה כלשהי על המוסר. יתרה מזאת, אני חושב שאם נניח את קיומו של אלוהים – ואפילו כזה שהוא כל-טוב וכל-יכול – ייתכנו לאלוהים תפקידים מוסריים משניים (אולי, למשל, הוא יכול לעזור לנו לדעת מהן חובותינו המוסריות, ואולי הוא יכול לתמרץ אנשים לנהוג כראוי), אבל לא מרכזיים יותר. הטיעונים שלי בכיוון הזה הם בעיקרם מטא-אתיים (כלומר, עוסקים במוסר), ולא תיאולוגיים. אבל בעיקרם הם טיעונים שליליים – אני באמת לא רואה מדוע לחשוב שהמוסר תלוי באלוהים באופן חזק יותר, אלא אם נניח הנחות בעייתיות ביותר, ואת חלקן אנסה לחשוף.”
