שירי לב-ארי מארחת את המשוררת והעורכת שרי שביט לשיחה על ספרה “כאב מרחקים”. בערב נשוחח על הילדה שהיתה כשהתייתמה מהוריה בעקבות מחלת הסרטן, תחילה מאביה ואחר כך מאמה, במין שנקשר במוות, בשירה שהיא כוח חיים, ובספרות שהיא המדיה של האנשים הבודדים.
“כאב מרחקים” הוא ספר שיריה השני של שביט, והוא עוסק בכאבי יתמות, ובדידות, במוות הנוכח תמיד, בארוס הנכרך בו, ובזיכרון המכרסם אבל גם המחיה.
שרי שביט, משוררת ועורכת ופעילה בקהילת הספרות המקומית, מציעה מבט מפוכח ועם זאת אוהב על המציאות, מבט שמופנה בו זמנית פנימה לתוכה והחוצה אל מה שמעבר לה. הכתיבה של שביט זורמת בהמון ערוצים: שירה, פרוזה, פוסטים בפייסבוק שהם בגדר סיפורים קצרים, ובשאר המפעלות הספרותיים שבהם היא עסוקה – תוכניות טלויזיה, עריכת ספרים, ניהול אירועי ספרות, לימוד סדנאות כתיבה.
צו ירושה / שרי שביט
אל תיקחי מאהב
אל תאכלי יוגורט שפג תוקפו.
אל תבכי לילה שלם. עצרי תמיד
בחצות. אל תטרקי דלתות. אל תקמצי
בפרחים. הקפידי על כלכלה נבונה. שכחי
את הילדות שלך. סלחי למורה שקראה לך פוזלת, לשכנה
ששלחה את בעלה להחליף את סיפון הכיור כשהיית לבד בבית
בכותונת. לגשם שתפס אותך על המדרכה. השאירי אור קטן באמבטיה.
זהי את גופף מתכווץ במיטה. שמרי על עצמך. אל תהיי
חולה. נסי לא להסתובב עם הגוש בחזה את לא חייבת
לשאת את האבל הזה. ברגע אחד
את יכולה לקום –
כשאת האשה היחידה בחדר
לבשי סוודר לבן
ומצאי לך כיסא. אל תחכי
שינקבו בשמך. פתחי את הפה.
