בשנים האחרונות יותר ויותר אמניות ואמנים מתחייבים ביצירתם לקולאז’ (בעברית: הֶדְבֵק), בין אם
כצורת הביטוי הבלעדית בעבודותיהם ובין אם כאפיק בעל נוכחות ביצירתם. ניתן לשרטט שלושה
תחבירים עיקריים של מגמה זו: “קולאז’ תיאורי” אשר עושה שימוש בטכניקת ההדבקה לשם תיאור
מראה כלשהו (למשל נוף, טבע דומם או דמות אדם), בדומה מאוד לציור; “קולאז’ צורני” שבמסגרתו
מצורפים תגזירי נייר (ולעתים חומרי גלם שטוחים אחרים) לכדי קומפוזיציה מופשטת; “קולאז’ בין־
תמונתי” (או “קולאז’ אינטרטקסטואלי”) אשר בו קטעי תמונות ופיסות תרבות ניטלים ממקורות
מובהקים וממערכות חזותיות שונות, ומצורפים יחד במחבר משותף ובהקשר חדש.
תערוכה צנועה זו לא באה לסכם את הקולאז’ המתעורר מזה תקופה בסטודיות, כמובן, אלא להאיר מגמה
זו באמצעות ששה אמנים ואמניות, תוך התמקדות בצורת התחביר השלישית, האינטרטקסטואלית, אשר
רואה בקולאז’ מעין מדרש נייר: האמן־הדרשן והאמנית־הדרשנית יוצרים תוך מלאכת קריאה, בחירה,
גזירה, וצירוף בעזרת דבק ופרשנות. אין זו יצירה של יש מאין כי אם יצירה של יש מיש, על כן נאתר בה
זיקות לתולדות האמנות ולתרבות החזותית, ועמדה המתייחסת לעולם הקיים ויוצרת מתוכו. בתערוכה
מעין זו אפשר שמעשה האוצרות עצמו פועל באופן דומה והתערוכה עצמה היא מלאכת קולאז’: צירוף
יצירות ממקורות שונים לתמונת־תערוכה חדשה, יש מיש, מקום שדברי־אמנות עשירים בו.
אוצר: רון ברטוֹש
